בתי ספר חוקרים

מנהלות ומורות נדרשו להכריע בדילמות חינוכיות, לקבל החלטות ולפתור בעיות בתוך הכיתה ומחוצה לה על בסיס יומיומי. הכרעות אלו היו עשויות להיות בעלות השלכות משמעותיות על חיי התלמידים והצוות, והן התקבלו לרוב על בסיס ניסיון מקצועי עשיר. לתהליכי קבלת ההחלטות יכלו לתרום גם תהליכים שיטתיים ומעמיקים להבנת הדילמות והבעיות ולבחינת דרכי ההתמודדות האפשריות עימן.

מחקר בית־ספרי, שהתמקד באיסוף ובניתוח נתונים לצד חשיבה רפלקטיבית־ביקורתית, חיזק את תרבות הלמידה והפיתוח בארגונים חינוכיים. באמצעות מחקר כזה יכלו מנהלות ומורות לקבל החלטות מושכלות ולפתור בעיות באופן שיטתי. עם זאת, תהליך מחקר מסוג זה היה מורכב וכרוך באתגרים ובשאלות. במסגרת פעילות המרכז לחקר הפדגוגיה — שותפויות אקדמיה־שדה, הוקמו קהילות מחקר ופיתוח בקרב צוותים חינוכיים, במטרה להניע תהליכים אלה ולהבין טוב יותר כיצד הם פעלו ומה הייתה תרומתם.

במסגרת תוכנית "בתי ספר חוקרים" נרקמו שותפויות ישירות עם מספר בתי ספר לאורך השנים תשפ"ג–תשפ"ה (2023–2025). חלק מהשותפויות נמשכו שנה וחלקן נמשכו שלוש שנים. בכל אחד מבתי הספר מונו נציגות מהצוות החינוכי — מורות ומנהלות — להובלת תהליך של מחקר ופיתוח בזיקה לשאלות פדגוגיות או ארגוניות.

תהליך המחקר והפיתוח בכל בית ספר הותאם לצרכים שעלו מהשטח, אך לכל התהליכים היו קווים משותפים: בית הספר זיהה נושא משמעותי שדרש הכרעה או פיתוח; גובשה שאלת מחקר שהותאמה לצורכי בית הספר, ליכולותיו המחקריות ולמשאבים שעמדו לרשותו; נאספו ונותחו נתונים; והתקבלו החלטות יישומיות הנוגעות לניהול בית הספר או להוראה בהתאם לממצאי המחקר. כלל הפעולות בוצעו בידי צוותי בתי הספר, בליווי בעלי תפקידים במרכז לחקר הפדגוגיה.